פסק-דין בתיק ת"ק 36856-10-12

1. בפניי תביעה על-סך 32,700 ש"ח בגין החזר תשלום עבור חופשה, החזר ימי עבודה בזמן השהות במלון, עוגמת נפש ופיצוי בגין החבלה שגרמה הנתבעת 2 לבת התובעת- הגב' ד'.  

2. לטענת התובעת בעת ששהו בחופשה במלון, ב- 19/7/2010, ירדה בתה בת ה- 14 עם חברתה הדר לבלות במועדון המצוי שם. בתה ביקשה מנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") שהייתה תקליטנית במועדון, להחליף את השירים שהשמיעה. באותה עת ילדה אחרת מהמועדון קיללה את הנתבעת, וזו ירדה מעמדת התקליטן ומשכה הילדה החוצה, ומכיוון שחשבה שבתה וחברתה באו עימה, ביקשה מהמאבטח שיוציא גם אותן. הואיל והמוסיקה לא הייתה לרוחן הן החליטו להישאר בחוץ, אלא שאחרי 10 דקות רצו לשוב למועדון, ואז גילו שזה נסגר. באותה עת יצאה הנתבעת ותקפה כנטען את בתה. לאחר שהפרידו ביניהן, איימה הנתבעת כנטען על בתה שלמחרת הן יתראו בבריכה, שם היא מתקלטת, והיא "תראה לה מה זה". לשמע קרות המקרה מבתה ניגשה התובעת לנתבעת, אלא שזו החלה לתקוף גם אותה פיזית ומילולית. עקב האירוע הזמינה רופא לבדוק את בתה, והיא הופנתה לבדיקה בית-חולים. על-אף בקשתה ממנהל המלון שלא לפגוש את הנתבעת במהלך שהותן שם, פגשו בה, דבר אשר גרם ללחץ נפשי לבתה. אי לכך נתבעים הסעדים האמורים לעיל.

3. נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") הכחיש בכתב ההגנה את הנטען כנגדו, וטען בין היתר, כי כתב התביעה אינו מפורט, וכי אין הוא אחראי למעשי הנתבעת, שהינה עובדת של קבלן בשם "טו גוד טו בידור בע"מ" (להלן : "הקבלן "). לחילופין, אין המלון אחראי על מעשים כגון אלו שמייחסת התובעת לנתבעת. מיד שהועלתה הטענה אודות המקרה הופסקה פעילות הנתבעת באמצעות הקבלן אצל המלון. כן, התובעת ומשפחתה נשארו במלון עד תום תקופת ההזמנה.

4.עקב האמור לעיל, הגיש הנתבע הודעת צד ג' כנגד הקבלן והנתבעת. הקבלן טען בכתב ההגנה בין היתר, כי דין התביעה כנגדו להידחות, היות והיא נטולת כל בסיס משפטי ובהיעדר יריבות. כן טען להיעדר עילה, הואיל והאירוע ארע בשטח שאינו באחריותו. בנוסף, על-פי סעיף 8.1 להסכם שנחתם בינו לבין הנתבע הוסכם, שהנתבע ידאג על חשבונו לביטוח אורחיו בגין הפעילויות המבוצעות שם. כן, לא הוכח שהנתבעת היא שגרמה למעשה הרשלנות המתואר ויכול שהתובעת במעשיה, נושאת באשם תורם ובאחריות בגין הנזקים הנטענים על-ידה. ככל שיקבע כי קיימת אחריות של מי מהצדדים בגין נזקי התובעת לכאורה, הרי שיש להחילה באופן ישיר על הנתבעת.

5. הנתבעת טענה להגנתה, כי היא זו שהותקפה מילולית ופיזית על-ידי התובעת ובתה. במהלך עבודתה במלון קיבלה עשרות מכתבי הערכה ותודה מאורחיו. בנוסף, האחריות על הנאת אורחי המלון והסדר והביטחון האישי של העובדים מוטלת על המלון, למלון אחריות שילוחית בכל הנוגע לעובדים במיקור חוץ. כן, עקב האירוע אולצה ע"י מנהל המלון לעבוד במלון אחר, דבר שגרם לה לסרבול ועוגמת נפש. בנוסף, התיק הפלילי שנפתח כנגדה בעקבות האירוע נסגר מחוסר ראיות.

6. התקיים בפניי דיון במעמד התובעת ועדיה, במעמד הנתבעת ונציגי המלון, כאשר לאחר הדיון הקבלן הודיע בכתב כי הוא מסכים למתן פסק דין על סמך החומר שבתיק, ללא קיום ישיבה נוספת.

7.המסקנה אליה הגעתי לאחר שמיעת הצדדים ועיון בחומר המצוי בתיק, כי התובעת כשלה מלהוכיח את תביעתה. לא עלה בידי התובעת להוכיח את אחריות המלון ו/או הנתבעת לקרות האירוע, ומעיון בסרטון המתעד את האירוע נראה לכאורה כי הנתבעת נמצאה בעמדת התגוננות, ולא הגב' ד', בתה של התובעת. התובעת לא הייתה עדה לאירוע שבו נפגעה בתה כנטען על ידה, וכל טענותיה בעניין אינן אלא בגדר עדות שמועה. מה גם שיש להלין על כך, שהתובעת אשר טענה כבר בכתב התביעה, כי צוות המלון ואורחיו היו עדים לאירוע, לא ביכרה להזמין מי מהם לעדות.

8.כידוע, הלכה היא, כי הימנעות מהעדת עד פועלת לרעת הצד שנמנע מלהעידו. טענה זו זוכה למשנה תוקף, לאור טענת התובעת בכתב התביעה, כי נאמר להם על-ידי המאבטחים וצוות המלון שהנתבעת כבר הייתה מעורבת במספר תקריות ושאינם מבינים את הסיבה שעדיין היא מועסקת. גם גב' הדר נעים, שהייתה נוכחת באירוע התקיפה הנטען, אינה עדה ניטראלית, בהיותה חברתה של גב' ד', ונראה אף שישנה סתירה בין עדותה לעדות גב' ד', בעוד האחרונה העידה, כי הילדה שהכירו ביקשה החלפת השירים (ישיבה מיום 16/1/2013, עמ' 2, שורות 16-17), הרי גב' נעים העידה, כי ד' היא זו שביקשה את החלפת השירים (שם, עמ' 3, שורות 23-24), וכאשר הועמדה על הסתירה בין העדויות העידה, כי היא בטוחה שד' פנתה לנתבעת להחליף השירים. עצם סתירה זו בעדות השתיים, בעניין מהותי אשר היווה את ה"ניצוץ שהדליק את המדורה", יש בו להעיד על המהימנות שיש לייחס לגרסתן.

9.לכך מתווספת העובדה, שגם גב' ד' לא טמנה ידה בצלחת, ונראה כי היא התגרתה בנתבעת, כך למשל בהודעתה במשטרה מ- 19/7/2010 מסרה : " ...והזמינה את המאבטח להוציא אותנו ויצאנו לכיוון הבריכה אחרי כ- 10 דקות רצינו לחזור למסיבה וכשהגענו המסיבה ניגמרה התקליטנית יצאה ראתה אותי באה לכיוון שלי קיללה אותי...והתקרבה אלי ושלחה את היד...הזזתי את היד שלה...ואז התחלנו לריב מכות השכיבה אותי על הריצפה העפתי לה את המשקפ...". לא נהיר לי מדוע ביכרה גב' ד' לשוב למועדון, לאחר שהוצאה ממנו (ראה גם ישיבה מיום 16/1/2013, עמ' 2, שורות 18-19). מעדות גב' ד' בפניי ומהאמור לעיל נראה כי אף היא לקחה חלק פעיל ושווה בהתלהמות. טענה זו זוכה למשנה תוקף, לאור המשך הודעתה במשטרה, כאשר נשאלה, האם שאלה את התקליטנית או המאבטח מדוע מוציאים אותם, ותשובתה הייתה : "שאלתי את המאבטח שהגיע והוא לא ענה לי כנראה גם בגלל המוסיקה שהיתה גבוהה". אין להכביר במילים אודות טענה זו, ו"די לחכימא ברמיזא", הואיל ולא יעלה על הדעת כי זו הייתה מוצאת מהמועדון ללא כל סיבה, והיתה "שוקטת על השמרים", ללא כל הבעת הסתייגות. לא זו אף זו, שעצם סגירת התיק כנגד הנתבעת מחוסר ראיות מעידה על כך שלא כ"צעקתה".

10. מעבר לאמור לעיל, התובעת ניסתה ליצור הרושם בכתב התביעה, כי עקב האירוע בתה חששה מכל מפגש עם הנתבעת, וכי החופשה נהרסה להן. דא עקא, שמעדותה בפניי התברר, כי היא נשארה עד תום החופשה, הואיל ולא הייתה לה אפשרות לחזור, שכן הייתה להן הסעה. טענה תמוהה עד מאוד, ואינה עולה בקנה אחד עם טענות החשש שקיננו בלב ביתה עקב האירוע אותו חוותה כטענתה, ועם עדותה בנוגע לבתה: "במיון אמרו לה להישאר עם התחבושת והיא נכנסה לבריכה ולא שמרה על היד שלה " (שם, עמ' 5-6). בעניין זה, גם אם הייתי מקבלת את טענת התובעת בנוגע לפיצוי עקב החבלה שגרמה הנתבעת כנטען לבתה, מה שאיני מקבלת, נראה כי הבת בהתנהגותה, במקום להקטין הנזק העצימה אותו, עקב אי שמיעתה להוראות רופאיה. כן, מששהו בחופשה עד תום, לא היה מקום לדרוש החזר התשלום בעבורה, ובטח ובטח שלא בגין ימי העבודה שהפסידה כטענתה בימים ששהתה במלון, הפסד שאף לא הוכח כלל וכלל מהו.

11.נראה שהתובעת ניסתה ככל יכולתה, על אף שלא הייתה עדה לאירוע, להעצים את הנזק שנגרם לביתה, שעה שהעידה בפניי : "אני מצפה שעובדי המלון שרואים את זה יפרידו וזה נעשה מאוחר מדי לאחר שהנתבעת שברה את האצבע " (שם, עמ' 6, שורות 8-9. ככל הנראה המדובר בטעות קולמוס בפרוטוקול ואין המדובר בנתבעת, אלא בביתה - ר.נ.), דא עקא שבכתב התביעה טענה כי בבית החולים התברר, כי אין המדובר בשבר, אלא רק בנקע. בנוסף, במכתב שהופנה למלון ב- 1/2/2012, דרשה פיצוי שלא יפחת מ- 50,000 ש"ח, בעוד שתביעתה עומדת על 32,700 ש"ח. אומנם הסכום האחרון, הינו סמכות ביהמ"ש לתביעות קטנות, אך יש להניח כי לו עסקינן בפגיעה של ממש, היה נתבע סכום של 50,000 ש"ח בבית המשפט השלום.

12. נוכח האמור לעיל אני דוחה את התביעה ואת ההודעה לצד ג', כן מחייבת את התובעת לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט בסך 200 ש"ח.

המזכירות תמציא העתק פסק-הדין לצדדים .

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ג, 04 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: